כאשר הגוף מאותת לנו תחושה של כאב, מטרתו היא לסמן כי קיימת בעיה. זו מערכת האזעקה של הגוף להתריע כי קיימת בעיה פיזית או רגשית.
לרוב אנו מגיבים לכאב בניסיון להדחיקו. אנחנו מנסים להיפטר מהכאב, על ידי שימוש בתרופות, ועל ידי כיווץ הגוף. בין אם הכאב הוא פיזי או רגשי, האינסטינקט שלנו הוא לכווץ באופן לא מודע את השרירים, ולעצור את הנשימה.
התוצאה של תגובה זו היא כליאה של הכאב בתוך הגוף. למעשה, אנו חוסמים את האפשרות שהכאב יזרום מהגוף החוצה.
כדי לתקן מצב זה, יש ללמד את התת מודע להגיב לכאב בצורה שונה. במקום להתכווץ ולעצור את הנשימה, נלמד להגיב למצבי כאב בנשימה עמוקה והרפיה. כך נאפשר לכאב לזרום החוצה. בהתחלה אולי נדמה כי כאשר עושים זאת, עוצמת הכאב גדלה, אך למעשה תגובה כזו מאפשרת לשחרר את הכאב.
הסרעפת היא שריר הנשימה. הסרעפת היא שריר כיפתי הממוקם מתחת לבית החזה, ומפריד בין חלל הבטן לבית החזה.
לשריר הסרעפת תכונות ייחודיות ביחס ליתר השרירים בגוף. הכרות עם הסרעפת תאפשר לנו להבין בצורה עמוקה יותר תהליכים פיזיים ונפשיים המשפיעים על איכות החיים שלנו.
הסרעפת מתחילה מהצלעות, ומתחברת לגב התחתון. היא מתפקדת כמשאבה של הגוף. כשהיא יורדת למטה נוצר תת לחץ בבית החזה. מכיוון שהפתח היחיד הוא הקנה, האוויר נשאב פנימה. כשהסרעפת עולה האוויר נזרק החוצה. כך מתרחש תהליך הנשימה.
בגופינו קיימים שרירים רצוניים ושרירים שאינם רצוניים. הסרעפת היא איבר ייחודי בגוף, משום שהיא מתפקדת גם כשריר רצוני וגם כשריר שאינו רצוני. לכן הסרעפת היא השער אל התת מודע. במהלך החיים, כשאנו צוברים חוויות של מתח ולחץ, הסרעפת הולכת ומתכווצת, הולכת ומתקצרת, ומאבדת חלק מהגמישות שלה. חשוב להבין את התהליך הפיזי הגורם לתהליך זה. לשם כך יש להבין משהו מדרך התפקוד של מערכת העצבים בגוף.
בגוף מערכת עצבים סימפטית ומערכת עצבים פרה סימפטית. כלומר, מערכת רצונית ומערכת לא רצונית. כשאנו נמצאים במצב רגוע, המערכת הפרה סימפטית, שהיא המערכת הרצונית, כלומר המוח, מתפקדת. לעומת זאת, כשאנחנו נבהלים, הגוף עובר, באופן אוטומטי, לתפקד דרך המערכת הסימפטית, שהיא המערכת הלא רצונית. כלומר, מערכת העצבים שנמצאת בעמוד השדרה. הסיבה לכך היא שהמוח איטי יותר מעמוד השדרה ובמצבי חירום אנו נדרשים לתגובה מהירה, לפעמים כמעט מידית. המערכת הסימפטית היא מערכת בסיסית ופרימיטיבית הרבה יותר מהמוח. כשהיא פועלת לחץ הדם עולה, נוצרת הפרשה מוגברת של אדרנלין בגוף והאישונים מתרחבים. תפקוד זה נקרא באנגלית FFF, שפירושו FREEZ, FIGHT OR FLIGHT. כלומר – לקפוא, להלחם או לברוח.
תפקוד כזה מאפשר לגוף להגיב תגובה מהירה מאוד הנדרשת במצבי חירום. בזמן מעבר לתפקוד כזה, האינסטינקט הראשוני של הגוף הוא לכווץ חזק את כל השרירים בגוף. כיווץ השרירים מהווה הכנה לפעולה הבאה שנבחר לעשות.
מאחר והסרעפת הא שריר ככל השרירים בגוף, גם היא מתכווצת במצבי חירום. לכן, כאשר אנו נבהלים מאוד אנו חשים שהנשימה שלנו נעתקת. התוצאה היא התכווצות והתקצרות של הסרעפת. מתחים ולחצים של חיי היומיום משפיעים על הגוף, בין היתר, בצורה של כיווץ והתקצרות של הסרעפת.
כאשר הסרעפת מתכווצת ומתקצרת במהלך החיים מתרחשים שינויים פיזיים בגוף בארבעה היבטים מרכזיים:
1 over here. הנשימה
2. הלב
3. היציבה
4. העיכול
נבחן כל אחד מהשינויים הללו ונבין כיצד הם משפיעים עלינו.
1. הנשימה
כאשר הסרעפת מתקצרת ומתכווצת, הנשימה הופכת רדודה וקצרה. כשהנשימה נהיית קצרה, הגוף מרגיש חוסר בחמצן. הנשימה הבאה באה מהר, כדי לנסות לספק חוסר זה. כדוריות הדם האדומות הן האחריות לספק לגוף חמצן, ולפנות מהגוף את הפחמן הדו חמצני. כדי שכדוריות הדם האדומות יתפנו להביא חמצן טרי אל הגוף, עליהן לספוג פחמן דו חמצני ברמה של 75% לפחות, ולפנות אותו אל הריאות, משם הוא יצא מהגוף. כאשר כדוריות הדם האדומות לא מספיקות להגיע לרמה זו של פינוי הפחמן הדו חמצני מהדם, אין להן די מקום להביא חמצן טרי אל הדם. במקרה כזה הגוף חווה חוויה של מחסור בחמצן.
רובנו התרגלנו לחיות בחוויה כמעט תמידית מחסור בחמצן. בסין התגלה כי מרבית האנשים נושמים כיום מספר כפול של נשימות ממה שהיה נהוג בסין העתיקה. כלומר, אנשים נמצאים במצב תמידי של חוסר בחמצן ביחס לעבר. המחסור התמידי בחמצן עשוי להתבטא במגוון בעיות כרוניות, משום שהחמצן חיוני לכל הפעילויות המתרחשות בגופינו. בעיות שכיחות שעשויות להופיע בעקבות מחסור בחמצן בדם הן: כאבי ראש, טשטוש בראייה, סחרחורות, מגרנות, בעיות קשב וריכוז.
2. הלב
הלב ממוקם ישירות מעל הסרעפת. למעשה, הלב מחובר אל הסרעפת עצמה ברקמות חיבור. כל רקמה שמתכווצת בגוף משפיעה על הרקמות השכנות. כאשר הסרעפת מתכווצת ומתקצרת, בשל מתחים בחיי היום יום, היא נוטה להיות מכווצת בצורה כרונית. הכיווץ הכרוני עלול להשפיע לרעה על פעילות הלב.
3. היציבה
הסרעפת היא שריר ייחודי בכך שהיא חוצה את הגוף לרוחב, בעוד שמרבית השרירים הרצוניים בגוף הם אורכיים. הסרעפת חזקה מאוד, היא השריר השני בחוזקו בגוף. לסרעפת ייחוד נוסף – היא שריר צף. יתר השרירים הרצוניים נתמכים על ידי עצם. לדוגמא השרירים בידיים וברגליים. לעומת זאת, הסרעפת מחוברת לעצמות בהיקף בלבד. הסרעפת נמתחת מהצלעות העליונות ועד לגב התחתון.
כאשר הסרעפת, כשריר חזק במיוחד, מתקצרת ומתכווצת, היא מושכת איתה את הגב. נוצרת קשת גדולה מידי בגב ומתפתחות בעיות גב. כדי לפתור בעיות גב לטווח ארוך חיוני להשיב לסרעפת את גמישותה הטבעית.
בנוסף לכך, לסרעפת נטייה להתקצר בצד אחד יותר מאשר בצד השני. התוצאה היא שהצד בו הסרעפת מתכווצת יותר, יימשך כך שתיווצר הטיה, ולו מזערית, של הגוף כולו לצד אחד. הטיה מזערית זו של הגוף תשפיע לאורך זמן על המפרקים בצד המכווץ ועשויים להופיע כאבים מוגברים בצד זה.
כדי לאזן את נטיית הגוף לצד אחד, לרוב יפתח הראש נטייה להיות מוטה לצד הנגדי. כתוצאה מנטייה זו מתקצר הצוואר בצד הנגדי ונוצרים כאבים ואי נוחות באזור הצוואר והשכמות.
4. העיכול
כל הצינורות הראשיים בגוף – צינורות הלימפה, הדם והעיכול, עוברים דרך הסרעפת, משום שהסרעפת חוצה את הגוף לרוחב. כאשר הסרעפת מתכווצת, מתקצרת ומאבדת את גמישותה, היא לוחצת על הצינורות שעוברים דרכה. צינורות אלה הם מטבעם גמישים, כאשר נוצר עליהם לחץ הם הקוטר שלהם קטן והמעברים דרכם טובים פחות. לכן עלולות להופיע תופעות כגון עייפות, חוסר אנרגיה ובעיות עיכול כגון ריפלוקס. הלחץ של הסרעפת על שסתום הקיבה עשוי לגרום לשיבוש הפעילות של השסתום ולכן מיצי הקיבה יעלו חזרה אל הוושט. נוכחות מיצי הקיבה החומציים בוושט תתבטא בצורה של צריבה.
כיצד ניתן לטפל בסרעפת?
כדי למנוע או לפתור את מגוון הבעיות הנוצרות כתוצאה מהתכווצות והתקצרות של הסרעפת, יש להגמיש אותה מחדש. ניתן לעשות זאת על ידי טיפול הכולל נשימה עמוקה ומהירה בליווי עיסוי ישיר של הסרעפת. על ידי מתיחה של הסרעפת ניתן להשיב לה את גמישותה.
במקרים בהם הסרעפת מכווצת מאוד המטופל יחוש הקלה והתרחבות באזור בית החזה כבר בטיפול הראשון. בהדרגה תשוב היציבה להיות תקינה, תשתפר הזרימה של הדם בגוף ואיתה ישתפר התפקוד של מערכת העיכול. המטופל יחוש יותר חיוני, יחד עם הקלה בעומס הרגשי.
כאשר הסרעפת מתגמשת הנשימה נהיית עמוקה וארוכה יותר. הרובד הבא בטיפול הוא רובד נפשי ורגשי, שהוא משמעותי יותר מהרובד הפיזי. שחרור הסרעפת ברמה הפיזית מלווה בשחרור רגשי עמוק.
הרמה הנפשית רגשית
הסרעפת מפרידה בין הבטן, שהיא יצרנית הרגשות, לבין המוח, שהוא מעבד הרגשות. כשהסרעפת עובדת בצורה תקינה היא מתפקדת כמעלית רגשית. תהליך זה בולט אצל ילדים. הסרעפת אוספת את הרגשות החזקים ביותר שנמצאים בבטן בכל רגע נתון, מעלה את הרגשות לעיבוד במוח ומשם מגיע הרגש לידי פורקן ומשתחרר מהגוף. זה התהליך הטבעי של עיבוד רגשות בגוף. הדבר ניכר אצל ילדים שיכולים לעבור בקלות ובמהירות מכעס לבכי, לצחוק ושימחה ועוד, ללא עכבות או מעצורים. לכן ילדים יכולים לבכות ולצרוח באמצע המרכז קניות ומבוגרים ימנעו מלעשות זאת. לרוב, אין לילדים בעיה להביע את רגשותיהם בטבעיות ובספונטניות.
כשאנו מתבגרים אנחנו לומדים שיש איסורים והגבלות על הבעת הרגשות שלנו בחברה, ואנחנו מתחילים להדחיק את הרגשות. כשאנחנו מתחילים להדחיק את הרגשות שלנו הסרעפת מתחילה להתקצר ולהתכווץ. כך הופכת הסרעפת ממעלית רגשית לשער רגשי. הסרעפת ננעלת כלפי הרגשות המנסים לעלות מהבטן למעלה. רגשות אלה נתקעים בסרעפת מלמטה כבמחסום. כך נוצרת בעיה שלא מאפשרת לנו לבוא לידי ביטוי ברמה הרגשית. ניתן לפתור בעיה זו על ידי טיפול במהלכו נלמד כיצד לשחרר את הסרעפת. עבודה על הסרעפת בשילוב של נשימות ועיסוי יוצרת תגובות פיזית או רגשיות של הגוף, שמשחררות את הרגשות הלכודים/תקועים בה. תגובות אלה יכולות להופיע בצורה של בכי, צחוק, רעידות, התכווצויות, סחרחורות או בצורות אחרות.